רוסנפלד נ' משאבות בטון מוכן כפר קאסם בע"מ ואח'

פסק דין

מונחת בפני תביעה כספית שעניינה בתאונת דרכים.

רקע:

ביום 26.7.10 ברחוב הירקון בת"א ארעה תאונת דרכים (להלן: "התאונה").

על מנת לסבר את האוזן בעת קרות התאונה רכב התובעת היה הרכב הראשון (להלן: "רכב התובעת"), מאחוריו היה רכב מסוג מזדה (להלן: "הרכב השני" ו/או "המזדה"), והרכב השלישי היה רכב הנתבעים מסוג משאית (להלן: "המשאית").

העיד בפני עת/1 (להלן: "עת/1") שהינו נהג רכב התובעת, כמו כן העיד עה/1 (להלן: "עה/1") שהינו נהג המשאית, ואילו נהג הרכב השני לא זומן להעיד.

בקליפת אגוז, אין חולק כי נהג המשאית פגע ברכב המזדה, אך יש חולק באשר לנסיבות קרות התאונה, ולעניין האחריות של נהג המשאית כלפי התובעת.

עיקר טענות הצדדים:

לטענת התובעת, נהג המשאית הדף את המזדה לעבר רכב התובעת, כתוצאה מכך ניזוק רכב התובעת מאחור. לפיכך, הנתבעים אחראים לקרות התאונה ולנזקים בגינה.

לטענת הנתבעים, נהג המזדה נכנס לנתיב נסיעת עה/1 באופן מפתיע, משום שרכב שלפניו עצר בפתאומיות. לאור האמור נהג המשאית לא הצליח לבלום את המשאית, כתוצאה מכך פגע במזדה, אשר בעקבות פגיעה זו רכב המזדה פגע ברכב התובעת. לשיטתם, בנסיבות העניין אין הם אחראים לקרות התאונה.

דיון והכרעה:

השאלה הצריכה לענייננו בתיק דנן – מי אחראי לקרות התאונה, האם נהג המשאית לא שמר מרחק מהרכב לפניו, או האם בעקבות סטיית המזדה למסלולו, ארעה התאונה.

לאחר ששמעתי את טענות הצדדים, את העדויות, עמדתי על נסיבות קרות התאונה, מיקום הרכבים, מיקום הפגיעות ועיינתי בכל אשר הובא בפני, השתכנעתי כי לא ניתן להעדיף גרסה אחת על פני רעותה.

יוער, נטל השכנוע הוא נטל ראייתי מהותי שהוא חלק מדיני הראיות. נטל זה הוא הנטל העיקרי המוטל על בעל דין הנדרש להוכיח את העובדות העומדות ביסוד טענותיו. ברי הוא שבמשפט האזרחי רמת נטל ההוכחה צריך שתהא למעלה מ- 50% על פי מאזן ההסתברות, ולהגיע לרמת שכנוע של 51%.

העיד בפני עת/1 כי נסע במסלול נסיעתו, שהיה "פקק" במקום ופתאום הרגיש מכה מאוד חזקה מאחור. כמו כן העיד (עמ' 1): "… יצאתי מהאוטו עם התיק, וראיתי מישהו שפגע בי ואמר שלא הוא פגע בי אלא המשאית, פניתי לנהג המשאית ובאתי מולו, הוא עשה סימן של בריחה, צילמתי שתי תמונות, ואחרי זה הוא החנה את הרכב בצד".

בחקירתו הנגדית שנשאל לגבי נסיבות התאונה אמר באילו המילים (עמ' 2): "לא הסתכלתי אחורה. שאני נוהג אני מסתכל רק על הכביש ובמראות כמובן. שאני עומד עם האוטו אין לי לאן להסתכל". כמו כן, עת/1 בהגינותו לא ידע לומר איזה נזק נגרם לרכב שהיה מאחוריו, אך כן ידע לומר כי הרגיש מכה אחת, מאחור.

מנגד, העיד עה/1 כי בעת נסיעתו במסלול הימני, שלפתע נהג המזדה החליט לעבור מצד שמאל לנתיב נסיעתו, עצר עצירה פתאומית, לפיכך לא הצליח לעצור ופגע בו מאחור (עמ' 3).

זאת ועוד, העיד עה/1 כי כי נהג הרכב השני היה כמעט כולו בנתיב הימני, אך היה בסטייה.

לאחר ששמעתי את טענות הצדדים, את העדויות, בחנתי את הראיות ואת תמונות הנזק ברכב התובעת – מוקד שמאלי אחורי, סבורתני שלא ניתן לשלול את גרסתו של עה/1, ולהעדיף דווקא את גרסת התובעת.

יודגש, לא הבעת פניו של עד או בעל דין, לא יופי תוארו או צחות לשונו היא שתביא את בית המשפט לבכר עדות אחת על פני רעותה.